כמי שגדלה בבית אוהד ביתר ירושלים, נישאה לבעל - שהיה נשוי לפניה לביתר ירושלים, כמי שהסכימה לשחרר את בעלה, בשבת הראשונה עת נולד בננו הבכור למשחק, זוכרת את חמותי ז"ל אומרת "תני לו ללכת" ביתר זה בנשמה, גם אבא שלו עשה לי את אותו הדבר כשהוא נולד.. כמי שמכירה את כל השירים בע"פ בעיקר את "יאללה ביתר רוצים עוד גול" של אהובה עוזרי פיתחתי יכולות לזהות מתי החבר'ה בצהוב שחור מנצחים ומתי (מה לעשות) הם מפסידים.
אני שונאת כדורגל. הפעם היחידה (והאחרונה) שלי במשחק כדורגל השאירה בי טראומה. אחרי משאים ומתנים רבים הסכמתי לבוא למשחק כדי לחוות מקרוב להרגיש את המגרש, לנשום את הדשא. אני זוכרת את הרעש את הקללות והשירים הגסים. את קליפות הגרעינים ואת האיש שמכר ארטיק כזה בסגנון "אני הולך" של ההוא מהים...זה היה סיוט, רציתי שזה יגמר כל הבקעה של גול, הרגשתי כאילו שהלב שלי עומד לבקוע אף הוא, כל רגע שאלתי נו? מתי זה נגמר? מה שעה? עברו 90 דקות - כמה דקות עברו?? ומי אלה עם החולצות הירוקות (מכבי חיפה ידעתי אבל שאלתי בשביל להציק) ומה זה אומר אם הם מנצחים את המשחק? ומה זה אומר אם נפסיד? ואז היו מגיעים ההסברים על ה"בתים" ועל הנקודות וזה היה מעניין אותי כמו שעניין אותי איך שולחים טיל לירח (בערך..)
מוכרחה להודות על האמת. אני סתם נודניקית שמתי לב שאני אמביוולטנית נורא. מצד אחד לא מעניין אותי אם הקבוצה מפסידה או ניצחה מצד שני כשהיא מפסידה, עצוב לי נורא - עמוק בליבי כואב לי ואני מזדהה כי ביתר ירושלים זאת לא סתם קבוצה.
ביתר ירושלים, זאת קבוצה שכשאוהבים אותה האהבה אליה מתחילה קודם בנשמה. היא הקבוצה היחידה שזורמת לאנשים בתוך הורידים, ממש בתוך הנימים הדקים והעורקיקים, עוברת את העצמות ומתיישבת במחזור הדם. כך בדיוק עצומה האהבה של האנשים אליה. היא מלהיבה ומרנינה. ממכרת ומשכרת. וכן, הרבה פעמים היא נדירה ביציבות שהיא מעניקה. היא גורמת לאנשים שמחה וצהלה אושר והנאה צרופה, 90 דקות איתה ושכחת מהדאגות והצרות. שרת שירים וחטפת מהיציע המערבי קללות, וזה לא איכפת לך בכלל אם יש לך חובות, כי בזמן שאתה במשחק של ביתר הכל מתגמד - ומקבל פרופורציות אחרות..יש לה אוהדים מכל רחבי הארץ, על אף ולמרות ששמם הולך לפניהם בזכות השפה העשירה - אין אין אין עליהם באהבה שהם רוחשים לקבוצה.
אז מה לעשות? נראה שאני מתה על ביתר ירושלים על אף ולמרות שאיחלתי הפסדים ואמרתי מילים הרעות, אף פעם לא באמת התכוונתי עמוק בליבי תמיד רציתי אותם מנצחים!!
מאחלת לביתר ירושלים עונה מדהימה - לפחות כמו זו שחלפה..
פלבוטומיסטית (שואבת דם ורידי), אם ל-4, נהגת ג'יפים לא שפוייה.
מאז שאני זוכרת את עצמי אני כותבת. שנים כתבתי למגרה עד שיום אחד המגרה התפוצצה אז עברתי למדיה..
כשאגדל, ואהיה מספיק טובה אכתוב ספר - הבטחה.
ylalush@gmail.com
מאז שאני זוכרת את עצמי אני כותבת. שנים כתבתי למגרה עד שיום אחד המגרה התפוצצה אז עברתי למדיה..
כשאגדל, ואהיה מספיק טובה אכתוב ספר - הבטחה.
ylalush@gmail.com
